For more information about installing the Google Tag Manager snippet, visit our Quick Start Guide .

האם גלגול כספים בחברה תגרום להרמת מסך או חיוב אישי ?

במסגרת האוטונומיה של בעלי השליטה להפעיל את עסקם, מוכרת התופעה המוכרת כ"גלגול כספים" או כ"גלגול חובות". 

 

במונח זה אנו מכנים מצב רווח בעולם העסקים הישראלי, ובעולם, המאופיין על ידי כיבוד התחייבויות קודמות תוך שימוש באמצעים המתקבלים מלקוחות מאוחרים יותר.

 

עקרונית, המשמעות הכלכלית של 'גלגול כספים' שאין ברשות התאגיד די אמצעים לפרוע כל חובותיו ברגע נתון, ולכן, לכאורה ניתן להכריז על החברה שהיא אינה סולבנטית.

 

לפיכך, ועוד טרם שניכנס לדיון גופו, נדגיש כי גלגול כספים או גלגול חובות עשוי להיחשב כלגיטימי, רק אם הוא מלווה באמונה כנה ומבוססת, כי במהלך עסקים שוטף ורגיל ניתן יהא לקיים את ההתחייבויות גם כלפי האחרונים, מתוך כספים שיוזרמו על ידי לקוחות נוספים בעתיד.

 

למותר לציין, כי אם מתנפצת האמונה שאכן יוזרמו כספים מלקוחות חדשים, שיהיה בהם די בכדי לכסות את ההתחייבויות הקודמות, והמציאות הקודרת גורמת לחסרון כיס עקב פעולת "גלגול" זו, גורם הדבר לעיתים - קרובות יתר על המידה במחוזותינו - להתמוטטות העסק שנקט בשיטה זו.

 

במצב זה, מלבד הסיכון של האורגן כי תוטל עליו חבות אישית לחובות החברה, קיים לו אף הסיכון בהרשעה פלילית מחמת העבירות הפליליות של 'גניבה בידי מורשה' , 'קבלת דבר במרמה', ו'תרמית'.

 

במסגרת דיוננו נתמקד בשאלה האם, לכשתוכח תופעה של גלגול כספים בחברה שקרסה, היש מקום , מחמת עובדה זו לכשעצמה, להטיל אחריות אישית על האורגן, בין מחמת עילת הרמת המסך, ובין מחמת חבות אישית בנזיקין.

 

לכאורה – המצב ברור: הנסיבות מקימות את התנאי הנדרש עפ"י סעיף 6 לחוק החברות לאחר תיקון מס' 3, לאמור: מדובר במקרה " הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה... ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה".

 

יתר על כן, לעתים, בנסיבות כאלו, ניתן אף להוכיח רשלנות , או אף תרמית.

 

המפתח נעוץ בבחינת בחינת טענת "סיכון בלתי סביר" כנדרש בחוק:

 

אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי מרבית העסקים במדינה פועלים בשיטת גלגול חובות. חלקם פועלים כך תוך כדי קבלת יעוץ כלכלי רצוף. 

היש לשלול שיטה זו מחמת העובדה ש'גלגול כספים' הנו שימוש בכספי לקוחות שלא למטרה המקורית שלשמם הם ניתנו ?

 

בעסק המצוי ביתרת חובה או הזקוק לגלגול כספים עקב בעיות תזרימיות, יכול שיהיו לו שני שימושים בכספים הנכנסים לעסק:

ניצולו לכיסוי התחייבות שהגיע זמן פרעונן (לספקים או לבנק), או ייחודו בנפרד ושמירתו לצורך העסקאות שלשמן נתקבלו אותם כספים. 

 

לגישה השמרנית, אשר רואה רק את אינטרס הלקוחות מול עיניה, ולפיה יש לאסור שימוש בכספים המתקבלים לשם כיסוי חובות קודמים, שמא יבולע ללקוחות החדשים, המסקנה הינה כי יש לשמור כספים אלו בנפרד, תוך ייחודם לעסקאות העתידיות. 

 

ייחוד כספים זה, אף אם ייעשה על דרך הפקדתו בבנק, חייב להיעשות בנפרד מהחשבון השוטף, שהלא זה נמצא ביתרת חובה, ולגישה האמורה אין לאפשר לכספים החדשים לפתור את בעיות העבר, ולהתמזג עימם. 

 

לעניות דעתי, בהפקדת כספים אלו כיתרת זכות בחשבון נפרד, אין תכלית כלכלית אמיתית, כמפורט להלן:-

 

היה והעסק יתמוטט - שעה שהעסק ביתרת חובה בחשבון אחד, הרי שמכח ההסכמים הסטנדרטיים של כל בנק עם לקוחותיו, רשאי הבנק לשלוח ידו לכל חשבון של אותו לקוח לשם כיסוי החוב, לרבות בסניפים אחרים של אותו בנק, ולעשות "קיזוז עצמי", שממילא תפגע באותם לקוחות שהכסף נשמר עבורם, ב"יתרת זכות". ומה הועילו חכמים בתקנתם ?

 

אף אם העסק לא מתמוטט - בשיטה האמורה נמצאת מקרבו לכך, שהלא אין ספק שריבית הזכות שתתקבל מהפקדת הכספים קטנה באופן משמעותי מריבית החובה שישלם העסק בגין האשראי וברי כי קטן לאין שיעור מריבית ו/או מקנסות שיאלץ העסק לשלם עקב אי עמידתו בתנאי תשלום לספקיו.

 

בפועל, שיטת גלגול הכספים הוכרה, אפילו בפסיקה, כמסייעת לעתים לעסק לא רק 'להתגלגל', אלא אף לשוב לאיתנו.

 

מכאן, שניתן להגיע למסקנה שאין בטחון כלכלי או תועלת כלכלית ב"ייחוד הכספים" מבחינת העסק, או אף מבחינת הלקוחות עצמם, וממילא, אין פסול בגלגול כספים לכשעצמו.

 

אף הפסיקה, בשורת פסקי דין , קבעה כי אין פסול , לכשעצמו, ב"גלגול כספים" , והוא אינו מהווה "סיכון בלתי סביר" בנסיבות ראויות.

 

כך, בענין מרדכי לארי הוכח, ששיטת גלגול הכספים דווקא צמצמה את מחויבויותיו כלפי לקוחותיו, ובמהלכה, ובגללה, הוא הצליח לעמוד ביותר התחייבויות ללקוחותיו.

 

כך, בענין ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליאון ברגר ואח', נפסק כי "לא יעלה על הדעת שבכל סיטואציה של גלגול חובות יאמר כי הדירקטורים אחראים אישית, באם החברה התמוטטה במועד קרוב לאחר נטילתה של החבות החדשה".

 

באותו ענין נקבע כי "הדגש חייב להיות מושם על כך שבעת נטילת החבות החדשה לא היה סיכוי סביר שאותה חבות תכובד. לענין זה יכולה להיות חשיבות לשאלת הזמן שעבר מאז נטילתה של החבות החדשה ועד להליכי הפירוק ... ככל שהזמן קצר יותר, מאז נטילת החבות החדשה, תהיה נכונות גדולה יותר להסיק קיומה של תרמית". 

 

לאור זאת, המסקנה המתבקשת הינה כי גלגול כספים, ככל שהוא נעשה בתום לב, אינו מהווה 'סיכון בלתי סביר' או 'ניהול שלא לטובת העסק' , אלא דרך ניהול עסקים לגיטימית וסבירה.

 

עם זאת, לא ניתן לזלזל בסיכון המסחרי שבתופעת גלגול הכספים, וביכולתו של העסק ליצור חובות עתידיים גבוהים ולא סבירים בדרך זו, המסכנים את המשך קיומו ועמידתו בהתחייבויות העתידיות.

 

קיימת סכנה של "התמכרות" לשיטה, כמו שמשקי בית רבים "התמכרו" בין מרצון ובין מאונס, אך כשיטה, ל"אובדרפט".

 

בענין אור אלום בע"מ נ' גליק מור חיים בע"מ ואח', מציין בית המשפט כי ההלכה בארה"ב הנה שלחברה אסור לבסס את פעולותיה על אשראי הניתן לה על ידי הבנק, ועל משיכות יתר: חייב להיות לה הון שיהווה את הבסיס להתחייבויות שהיא נוטלת על עצמה. על מנהלי החברה לדאוג לכך שיהיה בידה הון עצמי הדרוש לניהול עסקיה ובהתאם לגודל התחייבויותיה, ומי שנוטל על עצמו את ביצועה של עסקה מבלי שבידו המימון לכך, צפוי להיות אחראי באופן אישי להתחייבויות שנטל בשם החברה.

 

כאמור, הפסיקה בארץ אינה כה מחמירה עם מנהלי החברה.

עם זאת נציין, כי בתיקון מספר 3 לחוק, קבע המחוקק את הסייג בדבר "ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה", ובכך הדגיש את הצורך לקיומו של הון חוזר למימון פעילות החברה. 

 

כן ברור , כי שימוש מושכל בטכניקה זו של גלגול כספים, יכול להיעשות אף בכוונה תחילה- "עוקץ" בעגה המקובלת.

 

לפיכך, בכל מקרה שמוכח כי החברה נקטה בטכניקה זו של גלגול כספים, יש לבחון דרך התנהגותה - הסבירה היא אם לאו.

 

בחינה זו יכול שתהווה את קו התפר שבין כישלון מסחרי בתום לב, לבין ניהול עסק ברשלנות או בתרמית.

 

הבחינה אינה רק אם הייתה ציפייה לקבלת כספים עתידיים, אלא אף אם הציפייה הייתה סבירה (בחינה אובייקטיבית) !

 

הפסיקה אימצה ההלכה לפיה, כאשר חברה המשיכה בניהול עסקים ונטלה על עצמה חבויות, שעה שלדעת מנהליה לא היה סיכוי סביר שההתחייבויות החדשות יכובדו, משמעות הדבר ניהול עסקים בתרמית.

 

אבן הבוחן הינה, ללא ספק : "סיכוי סביר" כי אכן ייכנסו כספים נוספים, בהם ניתן יהא להשתמש לצרכיהם של הלקוחות החדשים. יסוד הציפיות הסבירה הינו יסוד מפתח בסוגיה זו.

 

כך, בענין ארנרייך , בחן בית המשפט את נסיבות המקרה, והגיע למסקנה כי מדובר בגלגול חובות פסול, המלמד על כוונת התרמית של המנהל.

את קביעתו זו השתית בית המשפט נוכח העובדות "...שחרף הקשיים הכספיים, המשיך במכירת דירות באתרים שטרם נבנו ובהעמסת חיובים נוספים על שכמן של החברות. בדרך זו הכניס את החברות לסחרור אינסופי של "גלגול כספים", שחובה הייתה עליו לצפות את סופו."

 

חשיבות מיוחדת קיימת לבחינת התנהגות האורגן בסמוך לפני קריסת החברה, באשר זו משליכה , במישרין, לעניין קביעת העדר כוונתו לפעול במרמה.

 

כך, למשל, רווח אישי כתוצאה מגלגול הכספים, מן הדין שיביא לחיובו האישי של האורגן.

 

יצוין, כי בענין ארנרייך, אכן נקבע כי לאורגן הייתה גם נגיעה אישית, שכן, כל חוזה מכר שנכרת זיכה מיד את חברתו בדמי התיווך שהגיעו לה. 

 

נסכם,אפוא, את עמדת הפסיקה בענין גלגול חובות / גלגול כספים:

 

השיטה, כשיטה, אינה פסולה . היא דרך לגיטימית לניהול עסקים, ובלבד שהתקיימו התנאים הבאים:- 

 

א. היא נעשתה בתום לב.

 

ב. היא נעשתה על סמך ציפייה לקבלת כספים עתידיים, ולא כשיטת גלגול כספים אינסופית. גלגול אינסופי, כאמור, מחייב מסקנה בדבר התמוטטות צפויה. אין לו תכלית, והמשכו , אפוא, מעיד על כוונת מרמה.

 

ג. הציפייה לקבלת כספים לא הייתה בבחינת משאלת לב אלא סבירה מבחינה אובייקטיבית.

 

ד. העדר אינטרס אישי: בחינה האם גלגול הכספים יצר טובות הנאה לאורגן. קיומו של אינטרס אישי - מעיד על כוונת מרמה. 

 

ה. יש לקחת בחשבון את משך הזמן בו נעשה גלגול החובות, כמו גם את טווח הזמן שחלף בין ה'גלגול' לבין קריסת החברה. ככל שהטווח קצר, קיימת סבירות לידיעה בדבר קריסה צפויה.

 

למותר לציין כי בכל מקרה קונקרטי, אין להסתמך על מאמר זה כדרך פעולה, אלא להתייעץ עם עו"ד המתמחה בתחום.

שלח

פנייתכם נתקבלה

אנו ניצור עימכם קשר בהקדם. תודה.

שם:

שדה חובה

דוא"ל:

שדה חובה

רישום לקבלת ניוזלטר:​

 

להרשמה חינם לניוזלטר :