בנק הדואר - האמנם "בנק"?

מרבית הציבור מזהה את בנק הדואר כאחד משרשרת הבנקים הפעילים במדינה.

טעות בידם!

למרות שהשם כולל את המילה "בנק". מדובר בתאגיד (חברה בע"מ) בעלת רישיון מהמדינה לספק שירותי דואר, לרבות שירותי דואר כספיים לכלל הציבור.

תאגיד זה אינו "בנק", הגוף האחראי על בנק הדואר אינו בנק ישראל (ומכוחו המפקח על הבנקים) כפי שהדבר לגבי בנקים, אלא משרד התקשורת.

ויש לכך השלכות רבות:

כידוע, הבנקים כפופים לא רק לחוקי הבנקאות והצווים שיצאו מכוחם, אלא גם - ובמיוחד - לפסיקה ענפה שהטילה על הבנקים חובות רבות כלפי לקוחותיהם: חובת תום לב מוגברת, חובת הזהירות, הסודיות והאמונים. חובות אלו מאפשרים להטות את הכף לטובת הלקוח במאבקים משפטיים שבין הלקוח לבנק.

כל אלו אינם חלים כלל ועיקר על "בנק הדואר" !

מיותר לומר שלכך ישנה חשיבות רבה בכל הקשור לתביעות כנגד "בנק הדואר" בגין אי ניהול כראוי של החשבון המתנהל אצלו.

לא רק זאת: אף ביחס לעמלות. בנקים לא רשאים לגבות עמלה שלא פורסמה כנדרש בתעריפון הבנק (המחויב בפרסום). בנק הדואר - אינו חייב כלל מכח החוק בפרסום העמלות שהוא גובה. החובה לפרסם את העמלות עבור שירותי עזר אינם חלים עליו. לגביו נקבע הסדר חוקי אחר ( קובע כי השר רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לתשלומים בעד שירותים כספיים. לפי ) שבמהותו אינו מחייב פרסום העמלות, אלא די בהסכם בין בנק הדואר ללקוח.

כך אף בנושא הכאוב של אוברדרפט - יתרת חובה בחשבון: לפי הוראת המפקח על הבנקים, אסור לבנק לאפשר ללקוחותיו להיות ביתרת חובה. הוראה זו כאמור אינה חלה על בנק הדואר, אך הלה מנצל זאת מסחרית, והוא מאפשר ללקוחות המגיעים ליתרת חובה להשתמש בשירותי אשראי לכיסוי הגירעון (עד סכום מוגבל), כנגד עמלה כמובן.

אז, בפעם הבאה שתפקידו שם את כספכם - זכרו : בנק הדואר איננו בנק.

​