האם השקפה דתית מעוותת את שיקול דעת בית המשפט ?​

בבג"צ  7344/17 נידונה לאחרונה עתירת בני זוג חד מיניים והאגודה לשמירת זכויות הפרט כנגד שר הפנים וכן הרשות האוכלוסין וההגירה, לצוות על המשיבים להנפיק לבנם המאומץ תעודת לידה עדכנית, שבה הם יירשמו כהוריו.

עמדת המשיבים הייתה כי רישום הורים חד מיניים כהורי הילד פוגע בעקרון טובת הילד.

לטענתם, הסעד המבוקש בעתירה "אינו מקדם שום תכלית מעשית הנוגעת לטובת הילד", ונועד רק לקדם את ההכרה בתא משפחתי חד-מיני – סוגיה השנויה במחלוקת ציבורית עזה, וראוי להותירה להכרעת המחוקק.

עוד הוסיפו וטענו כי תעודת הלידה נועדה לשקף את מצב ההורות הביולוגית בעת הלידה, ותו לא, ולכן אימוץ אינו מחייב הנפקת תעות לידה רטרואקטיבית בהתאם לפרטי האימוץ.

לא יכול להיות ספק כי עמדת המשיבים נובעת מתוך השקפת עולם דתית - אורתודוקסית, ולו שר הפנים היה בעל השקפת עולם חילונית, סביר כי עמדתו וכן עמדת המשיב השני שהינו גוף הנשלט על ידו - הייתה הפוכה.

תיק זה הובא להכרעה בפני כבוד השופטים:הנדל, מזוז וקרא.

עמדת היועהמ"ש הייתה כי "ההימנעות מרישום שני ההורים המאמצים בתעודת הלידה בנסיבות המקרה דנן לוקה בפגיעה בשוויון ואיננה משרתת תכלית ראויה, ולפיכך עמדתו היא כי יש לאפשר את רישום שני האבות המאמצים בתעודת הלידה".

והנה, דווקא כבוד השופט הנדל, הידוע כיהודי דתי אורתודוקסי, הוא שנתן את פסה"ד, כאשר שני חבריו להרכב אך ציינו הסכמתם.

כב' השופט הנדל ניתח את המצב המשפטי וקבע כי כי המציאות המשפטית – ואם תרצו, החברתית – המשתנה הביאה בכנפיה פרשנות רחבה של הוראות חוק האימוץ, ופתחה את דלתות מוסד האימוץ בפני בני זוג בני אותו המין.

ברקע פרשנות זו, שזכתה לעיגון בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה בשנת 2008, ניצבת התפיסה לפיה "אין לומר א-פריורי כי בשל הזוגיות החד-מינית של המערערות, אימוץ על ידן יהיה שלא לטובת המאומץ" .

התפיסה האמורה סללה את הדרך לאימוץ על ידי הורים חד-מיניים, והבהירה כי גם אם פרוצדורת האימוץ במקרים אלה שונה, מהותו זהה: אימוץ הילד על ידי תא משפחתי שנועד לקדם את טובתו.

כבוד השופט הנדל פסק כי " שעה שמן הבחינה המהותית מדובר באימוץ זהה, אין בשוני הפרוצדורלי כדי להכשיר התייחסות שונה לבני זוג מאמצים על רקע זהותם המגדרית ונטייתם המינית, ובכל מקרה על תעודת הלידה החדשה להכיל את פרטי שני ההורים המאמצים."

בהתאם, הוא נתן צו מוחלט כנגד המשיבים להנפיק לילד שאומץ באימוץ מלא תעודת לידה חדשה, ולרשום בה את שמות שני בני הזוג המאמצים – ללא קשר לנטייתם המינית או זהותם המגדרית.

הנה איפוא: לפנינו דוגמא ראויה להערכה בדבר שפיטה לגופו של ענין, הגם שסביר כי היא עומדת בניגוד מוחלט להשקפת עולמו האישית של כבוד השופט הנדל.

​