ניצול לרעה של חוק איסור הלבנת הון​ ע"י הבנק

​

חוק איסור הלבנת הון תש"ס - 2000 , הינו חוק חשוב ביותר, שמטרתו העיקרית הנה מניעת הסתרת מקור הכספים ו/או בעלי הזכויות (האמיתיים) שלו.

זה חשוב למדינה. זה חשוב לכל אחד ואחד מאיתנו, למען רווחתנו, ומסיבות גלובליות. 

על מנת לעמוד בייעודו, החוק קבע שומרי סף, והעיקרי שבהם הינו המערכת הבנקאית.

בסעיפם רבים בחוק , וכן בצו איסור הלבנת הון, התשס"א-2001,  מפורט כיצד הבנק חייב לעמוד על המשמר: לזהות לקוחות ( נוהל "הכר את הלקוח"), לוודא למי הבעלות בכספים (הצורך להצהיר על נהנה בחשבון), לפעול באופן סביר לאימות המידע, להעריך את הסיכון הטמון בלקוח ו/או בעיסוקו, לדווח על פעולות שונות (לדוגמא: פעולה במזומן מעל 50,000 ש"ח לרבות המרה בסך זה, הנפקת שיק בנקאי ע"ס העולה על 200,000 ש"ח שלא לצורך עסקה במקרקעין, וכן על "פעילות בלתי רגילה" בחשבון) , וכן - למנוע פעולות מסוימות היוצרות אצלו חשש שהן קשורות להלבנת הון ו/או מימון טרור.

החוק ממנה את המפקח על הבנקים כאחראי על יישום הוראות החוק במערכת הבנקאית, ומסמיך אותו לתת הוראות לבנקים.

בהתאם, בנק ישראל הוציא הוראת ניהול בנקאי תקין 411 בנושא איסור הלבנת הון ואיסור טרור, המפרט לפרטי פרטים את חובות הבנקים.

סעיף 50 להוראת הנוהל האמורה הינו הסעיף הדרקוני המאפשר לבנק , כאשר יש לו "יסוד סביר" לחשש שהפעולה קשורה להלבנת הון ו/או מימון טרור - למנוע פתיחת חשבון ו/או לסגור חשבון ו/או למנוע פעילות בחשבון (הפקדת/משיכת כספים).

הבנקים, בין מתוך אי רצון "לפספס" ובין מתוך הכוחניות המובנית שלהם, מנצלים לעיתים סעיף זה להערמת קשיים יומיומיים על אזרחי המדינה, באופן שרירותי וחסר היגיון.

התופעה מוכרת ברבים.משרדי מוצף בפניות בנושא סירוב הבנק לפתוח חשבון/לבצע פעולה או דרישה לסגור חשבון מכח "איסור הלבנת הון" כביכול,  עת בירור כנדרש מעלה שאין כל בסיס לעמדת הבנק, ועמידה איתנה על זכויות הלקוח מעמידה את הבנק "במקום".

יש להבין כי הכח שניתן לבנק הוא עצום, ומנוגד לחובות המוטלות עליו מכח חוק הבנקאות וחוק הבנקאות (שירות ללקוח).באחד המקרים בהם טיפלתי הבנק הגדיל עשות וגרם להגבלת חשבון בגלל חוק איסור הלבנת הון (!) מכח חשש להלבנת הון כביכול. הבנק חטף הוצאות כראוי על עמדתו הבלתי ראויה.

בפסק דין מפורט מיום 17.11.21 , דן ביהמ"ש המחוזי (כבוד השופטת א.נחליאלי - חיאט, בה"פ 32389-02-17, קלירשיפט ישראל בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ) בשאלה העקרונית "מתי סירוב בנק לנהל חשבון ייחשב כ"סירוב סביר".

באותו ענין טענה המבקשת – חברת פינטק העוסקת בהמרות מטבע - כי הבנק רוצה להגביל/ לסגור את חשבונה משיקולים זרים, תוך כדי ניצול זכותו ל"סירוב סביר" באופן שיגרום לה נזק כלכלי בלתי הפיך. 

לטענת המבקשת, היא פעלה לרצות את דרישות הבנק, וכן היא עומדת בקשר עם הרשות למניעת הלבנת הון , וכי אם הבנק אכן סבור שבחשבונה מתבצעת פעילות שלא כדין היה עליו לפנות לגורמים הרלוונטיים, והוא לא עשה זאת, שכן מטרתו האמיתית הנה מניעת תחרות מולו.

ביהמ"ש ציין כי ביהמ"ש העליון טרם הכריע בסוגיה, קבע כי נקודת המוצא לעניין הפעלת החשבון הנה סעיף 2 (א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) הקובע כי "לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים, ובתום דיון מפורט, קיבל  את עמדת המבקשת שמדובר במצב בו הבנק השתמש בחובתו/זכותו  מתחום ההלבנות כדי למנוע פעילות של גורם המתחרה בו  (חברת הפינטק).

בהתאם לפסק הדין, לא די בחשש בעלמא, אלא על הבנק לבדוק את התשתית הראייתית הקונקרטית עליה הוא רוצה להתבסס, את רמת הפגיעה הצפויה למסורב בעקבות סירוב הבנק לאפשר לו שירות בנקאי, וכן את עמדת הרגולטור באשר לנסיבות הסירוב.

בית המשפט הבהיר כי במצב הקיים, הבנק יכול לפגוע בחופש העיסוק של חברות פינטק ובתחרות החופשית שלהן מול המערכת הבנקאית, וזאת "מאינטרסים אנוכיים שלו ותוך שימוש כאמור בטענות מתחום הלבנת ההון." 

"לא זו בלבד שהבנק מוסמך לאסוף מידע על-אודות המתחרה העסקי שלו, אלא שהבנק יכול לנקוט צעדים אופרטיביים להצרת צעדיו". 

בהתאם נפסק : "בשונה מהנטל הרגיל המוטל על בנק המסרב לתת שירות ללקוח, נכון וראוי להכביד את הנטל המוטל על הבנק המסרב לתת שירות לחברת פינטק מטעמים של איסור הלבנת הון... הנפת דגל אדום על-ידי הבנק אינה כשלעצמה בבחינת ראיה ברורה, קונקרטית חד-משמעית ומשכנעת. על הבנק להצביע על 'דבר מה נוסף' מוחשי - כמו פעילות חשודה קונקרטית או חוות דעת המאסדר הרלוונטי לגבי מידת הסיכון הגבוהה בנסיבות העניין".

בנוסף לקבלת עמדת המבקשת כנגד הבנק, חויב הבנק לשלם לה הוצאות משפט בסך 150,000 ש"ח...

המסקנה: אין לחשוש מהתמודדות עם בנק. כשטענת הלקוח נכונה, בטיפול המשפטי הנכןן והראוי - הצדק ייעשה.