האם צוואה מקטינה סבירות לסכסוך הירושה ?​​

​אחד הדברים שאנשים חושבים עליהם, אך לא אוהבים לדבר עליהם זה על פטירתם, ומה שיקרה ליורשים לאחר מכן.

זה ברור, ומובן. אף אחד לא אוהב לדבר על מותו הצפוי, הגם שככל הידוע, אף אחד עוד לא נמלט מגורל זה...

עם פטירתו של אדם , כל שהוא מותיר אחריו נקרא "עזבון המנוח".

העזבון מתחלק בין יורשי המנוח, ואלו נקבעים או לפי חוק הירושה (בהיעדר צוואה), או - בהתאם לצוואה (ככל שנעשתה).

כך או כך, ישנם יורשים שלעתים אינם משלימים עם ירושתם, ומנסים לשנות את אופן החלוקה, בין ע"י התנגדות לצוואה, ובין ע"י פעולות כנגד החלוקה שמכח החוק. התנהגות זו מוגדרת כ"סכסוך ירושה".

חוק הירושה קובע ברירת מחדל לירושת עזבונו של מי שנפטר.

ברירת המחדל קובעת כי היורשים עפ"י החוק הינם :

(1)   מי שהיה במות המוריש בן-זוגו;

(2)   ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם ;

במות אדם נשוי - בן זוגו שנותר בחיים יורש - עפ"י חוק הירושה - את כל המיטלטלין כולל מכונית נוסעים , ובנוסף:-

-אם המנוח השאיר אחריו ילדים או נכדים או הורים - בן הזוג יורש חצי מעזבון המנוח;

-אם המנוח השאיר אחריו רק אחים או צאצאיהם או הורי הורים - בן הזוג יורש שני שלישים מעזבון המנוח.

אם ערב מותו של המוריש  בן הזוג היה נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו בדירה הכלולה  בעזבון - בן הזוג יורש את מלוא חלקו של המנוח בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העזבון;

יוער כי החוק מחיל עצמו גם על ילדים שאומצו כחוק וכן מקנה לידועה בציבור את מלוא זכויות האלמנה.

החלוקה בין ילדי המוריש, או הוריו, אחיו וכדו' - הנה חלוקה שווה ביניהם ביחס למה שנותר מהעזבון, לאחר שבן הזוג מקבל את חלקו.

מכאן, כי מי שעושה צוואה מבקש לסטות מברירת המחדל של החוק, ואדגים:-

הסטטיסטיקה מלמדת שנשים מאריכות חיים יותר מגברים. הבה וניטול דוגמא של בעל שנפטר והותיר אחריו אלמנה ושלושה ילדים, כאשר ברכוש יש כספים ודירת מגורים שרשומה בחלקים שווים בין שני בני הזוג.

באם הבעל לא הותיר אחריו צוואה - חוק הירושה קובע שאשתו תירש את מחצית הדירה, כלומר היא תהיה בעלת 3/4 זכויות בדירה, והרבע הנותר שייך לשלושת הילדים, שווה בשווה ביניהם.

ברם, חוק הירושה קובע שליורש שגר עם המוריש בדירה, יש זכות להוסיף ולגור בדירה ששה חדשים לאחר מות המוריש.

כלומר: לאחר חצי שנה מפטירת הבעל - רשאים הילדים לדרוש "פירוק שיתוף במקרקעין" - באופן שיאלץ את האם למצוא מימון על מנת  לרכוש את חלקם, או לאפשר להם לרכוש את חלקה, והיא תיאלץ לעזוב את דירת המגורים, או שצד ג' ירכוש את הדירה כולה, ואף יורש לא יישאר בדירה.

למותר לציין שכל תוצאה כזו עלולה להתגלות כתוצאה אומללה ביותר לאלמנה, ולעתים אף לסכסוך בין הילדים (אם לא כולם מסכימים לצעד של הילד שנוקט במהלך זה).

נוסיף ונבהיר, כי אין הגנה אמיתית לתביעת פירוק שיתוף במקרקעין. בית המשפט לא ימנע את פירוק השיתוף כאשר מי מהשותפים דורש זאת.

לא רק זאת, בהיות הילדים בעלים של רבע מהדירה - הם רשאים לדרוש מהאלמנה שכ"ד לפי שווי שוק על חלקם בדירה, וזאת מיד עם פטירת המוריש (!)

המציאות מלמדת כי , כבעלים של חלק מדירת המגורים, הילדים עלולים למרר את חיי האלמנה.

כל המכיר את  הפסיקה הענפה בסכסוכי ירושה קרא מן הסתם עשרות פסקי דין קורעי לב בתיאור היחסים העכורים שבין בן הזוג שנותר בחיים לבין ילדי המוריש, שהלא לעיתים אין מדובר כלל בילדים משותפים.

האם עריכת צוואה היתה מונעת סכסוך ירושה זה ?

ניתן לומר בבירור, כי לו הבעל היה מנסח צוואה ברורה בקשר לזכויות המגורים בדירה - סכסוך משפחתי זה היה נמנע !

כך: אם הבעל היה מצווה בצוואתו כי עם פטירתו יועברו כל זכויותיו בדירה לאשתו בלבד, ורק לאחר פטירתה - זכויותיו בדירה יועברו לילדים, הרי שממילא היה נמנע סכסוך על זכות המגורים ו/או זכות הבעלות ביחס לדירה.

נזכיר מאמר חז"ל : "לא עכברא גנבא, חורא גנבא", ובעברית - לא העכבר הוא הגנב, אלא החור. האפשרות לגנוב. האפשרות לקחת מהאחר, היא עצמה יוצרת את הניסיון לקחת מהאחר. המצב המשפטי עצמו עלול ליצור סיטואציות בהן אנשים יכולים לנסות ולנצל המצב לטובת אינטרסים שלהם ע"ח הזולת. צוואה ברורה  וחד משמעית יכולה למנוע זאת.

מאחר והמציאות עולה על כל דמיון, אוסיף ואדגים איזה בעיות יכולות להימנע , בדוגמא שלעיל, אם הייתה נערכת צוואה:-

אם היחסים בין האלמנה לאחד הילדים היו גרועים לפני הפטירה - זה כר פורה לסכסוך ירושה ביחס לדירה לאחר פטירת הבעל.

אם היחסים בין הילדים לא היה תקין לפני הפטירה - זה כר פורה לסכסוך מתמשך ביניהם ביחס לשימוש בזכויותיהם בדירה.

אם תאמרו שלא יתכן שילדים יתנהגו כך כלפי האלמנה (ולא תמיד היא האם), לא רק שהנכם חיים באשליות, אלא - וזה החשוב - אם יקרה משהו לילדים, לאלמנה יש כבר עסק עם יורשי הילד שנפטר (אשתו- כלתה, או ילדיהם), דבר שלעיתים קרובות רק מעצים את הסכסוך, על רקע משקעי עבר.

לעריכת צוואה יתרונות חשובים רבים נוספים על פני הורשה לפי חוק הירושה, ולדוגמא:-

• שיקולי מס: אם הבעל הותיר אחריו לא דירה אחת, אלא שתיים או שלוש - סביר שייגרם נזק מיסויי ליורשים מחמת העובדה שהוא לא לא עשה צוואה. בעריכת צוואה באופן ראוי ונכון נלקחים שיקולי מס באופן חלוקת הירושה, ולא משאירים "לחוק" לחלק את הירושה.

• היכולת לשייך רכוש מסוים לאנשים ספציפיים, במקום חלוקה שווה בשווה לפי החוק, ולדוגמא: את העגילים/צמידים/תכשיטים - לבת או למי מהכלות, את כורסת המסאג' - לבן שתמיד "דבוק אליה", וכדו'.

• להבטיח הישארות הרכוש שמורישים "במשפחה", בכל מקרה של סכסוך בין ילדי המוריש לבני/בנות זוגם.

• יצירת איזון בין הצאצאים ע"י התחשבות בכספים שכבר ניתנו להם במרוצת  השנים, לרכישת רכב, דירה, מימון לימודים וכדו'.

• יש אפשרות לתת הסבר בגוף הצוואה מדוע הרכוש חולק כפי שהמצווה קבע - יש והסבר כזה מחסל סכסוך מיד בתחילתו.

• יש את האפשרות לערוך צוואה הדדית, שתשקף את הרצון המשותף של שני בני הזוג, תיצור אלמנט של הסתמכות על צוואת בן הזוג, ותבטיח שהירושה אכן תגיע למי ששני בני הזוג מחליטים שיזכה בה לאחר פטירת שניהם.

המסקנות:

א.         עם כל חוסר הרצון לדבר על פטירה ועל ירושה - קחו אחריות על חייכם ועל רכושכם. קבעו את גורל רכושכם בעצמכם.

ב.         עריכת צוואה באופן נכון וברור, עשויה לצמצם מחלוקות עתידיות, ולהעמיד כל יורש במקומו הנכון לו.

ג.         עריכת צוואה כראוי - מצריכה מיומנות וניסיון. ניסיון לחסוך בבעל מקצוע ע"מ להתייעץ עימו לכל הפחות, או לבקשו שיכין

            לכם צוואה המשקפת כראוי את רצונכם, עלול להתגלות בעתיד כמעשה חסר אחריות שגרם להוצאות רבות ומיותרות.

            בברכת חיים ארוכים ובריאים לכולנו !