הבנק הודיע לי על סגירת החשבון  - מה עושים?​

אני מקבל פניות רבות במשרדי וכן בפורום בנקאות שאני מנהלו במסגרת הפורטל המשפטי LAWFORUMS, שנושאן המשותף "הבנק הודיע לי שהוא יסגור לי את החשבון'.

הפונים מבקשים לברר שתי שאלות:

א. האם בכלל מותר לבנק לסגור חשבון הלקוח באופן חד צדדי.

ב. מה לעשות והאם ניתן לבטל את החלטת הבנק.

במאמר זה נברר את השאלה האמנם בנק רשאי להודיע ללקוח - באופן חד צדדי - על סגירת חשבונו.

1. האם בכלל מותר לבנק לסגור חשבון הלקוח באופן חד צדדי

בשנת 2000 נחקק בישראל חוק איסור הלבנת הון.

החוק הטיל על מספר גורמים בסקטור הפרטי (בנקים, חברות כרטיס אשראי, נותני שירותי מטבע ואשראי, בתי השקעות, ועוד) לשמש כ"שומרי סף" למניעת  הלבנת הון.

במסגרת זו הבנקים קיבלו סמכויות מניעה ודיווח על מקרים החשודים בעיניהם כ"הלבנת הון", כלומר: ביצוע פעולה כספית מכל סוג שהוא במטרה להסתיר או להסוות את מקור הכסף ו/או את זהות בעלי הזכויות בו, מיקומו, ותנועותיו.

אציין, כי הבנקים צפויים לסנקציה כספית ופלילית באם לא יפעלו כפי חובתם החוקית מכח חוק זה והתקנות שהותקנו מכוחו.

מכח חובה זו ובשל רצונו הטבעי להימנע מסנקציות, כל בנק מינה "קצין ציות" הממונה על תחום זה, ועובדי הבנק עברו הכשרות בנושא למניעת פעילות החשודה כ'בלתי תקינה'.

החלטת הבנק בדבר פעילות חשודה בחשבון מתבססת על זיהוי "דגלים אדומים" להלבנת הון. כלומר: סממנים, דפוסים או נסיבות המצביעים על פעילות חשודה שעלולה להיות קשורה להלבנת הון או מימון טרור, כגון: ניסיון להסתיר זהות/מקור כספים, שימוש במסמכים מזויפים, עסקאות תכופות במזומן, היעדר היגיון עסקי, וכן - אי שיתוף פעולה מצד הלקוח.

דגלים אדומים שהוכרו בחקיקה ו/או בפסיקה:

·       לקוח שהוא איש ציבור זר;

·       לקוח ממדינה או מטריטוריה המפורטת בתוספת השנייה לצו או שככל הידוע לנותן השירות העסקי,                הלקוח מבצע עסקאות מול מדינות או טריטוריות המפורטות בתוספת השנייה האמורה;

·       לקוח המבצע פעילות במזומנים בסכומים גדולים בלא הסבר או היגיון עסקי;

·       לקוח שלנותן השירות העסקי יש חשש שהוא קשור לגורמים עברייניים או פעילי טרור, בלי שנותן

        השירות העסקי צריך להציג שאלות ללקוח או לברר אתו עובדות;

·       לקוח המבקש לבצע שירות עסקי בלא הסבר או היגיון עסקי;

·       לקוח אשר נותן השירות העסקי סבור כי הוא בסיכון גבוה, בין השאר לאור תחום עיסוקו או נתון אחר

        הנוגע לעניין שנמצא בידיעתו;

·       לקוח המבקש לבצע שירות עסקי בכספים שלנותן השירות העסקי התעורר חשש בנוגע למקורם;

·       לקוח המסרב למסור פרטים הנדרשים למילוי הצו.

·       לקוח המנסה להסתיר את זהותו, מקור הכספים לשירות העסקי או מטרת השירות;

·       לקוח ששמו מופיע ברשימות ארגוני או פעילי טרור מוכרזים;

·       לקוח שנעזר במתווכים לקבלת השירות העסקי ללא היגיון עסקי;

·       לקוח שנמנע מלחשוף פרטים מהותיים הנדרשים לצורך הליך הזיהוי או הערכת הסיכון להלבנת הון או

        מימון טרור;

·       לקוח המשתמש במסמכים מזויפים.

כשבנק מזהה "דגלים אדומים" בפעילות חשבון לקוח הוא חייב לבצע בדיקות נוספות, לחקור העניין, ובמקרים הראויים - לסרב למתן השירות או אף לדרוש  לסגור הפעילות בחשבון.

המסקנה: לבנק בהחלט יש סמכות לסגור חשבון שלדעת הבנק קיים חשש סביר לפעילות של הלבנת הון.

2. מה לעשות והאם ניתן לבטל את החלטת הבנק?

כל הפונה אלי בעניין הנדון ממהר לספר את 'הסיפור' שלו וסביר שאף מצפה לקבל תשובה מיידית (לטובתו...).

זה לא כל כך פשוט. אין מצב בו חיוויתי דעתי בעניין זה לפני שעיינתי בדפי החשבון וביקשתי לראות הודעת הבנק ו/או התכתבויות בין הבנק ללקוח.

ישנו ביטוי "השטן נמצא בפרטים הקטנים". כלומר: הפרטים הקטנים הם שקובעים את התוצאה, וביטוי זה נכון מאוד בסוגיה זו.

אכן, כפי שראינו - לבנק יש את הסמכות לשלול פעולה ואף לסגור חשבון.

ברם - האם הבנק באמת הפעיל שיקול דעת נכון ופעל כראוי לבירור החשד? או, שמא - על מנת שלא להסתכן - הבנק מחפש את 'הדרך הקלה' מבחינתו וחוסם את הלקוח שלא עדין?!

התשובה תימצא בפרטים הקטנים של התנהלות החשבון והתנהלות הלקוח.

כל מקרה הוא לגופו, אף אנסה לתמצת עקרונות בסיסיים משותפים שמטרתם בחינת אופן הפעלת הכח שבידי הבנק:

1.  נקודת המוצא הנה שהבנק חייב לתת שירותים בנקאיים ללקוחותיו, אלא אם כן הסירוב למתן שירות הינו

     סביר.  

2.  לבנק סמכויות בירור, בקרה ודיווח. הבנק רשאי לנקוט בסנקציה החריפה ביותר של מניעת שירות רק

     כצעד אחרון, ואף זאת רק כשהתקיימו שני תנאים מצטברים:

     א.  אי היענות של הלקוח למתן הסברים ראויים/אסמכתאות לשאלות הבנק.

     ב.  יסוד סביר להניח כי הפעילות אכן קשורה להלבנת הון או טרור.

3.  יודגש: ביהמ"ש קבע לא אחת כי אם הבנק לא נתן ללקוח זכות טיעון ואפשרות ממשית להתמודד עם

     החשדות כנגדו - אזי מדובר בפגם מהותי בהליך קבלת ההחלטה על ידי הבנק, וביהמ"ש יורה על ביטול

     הודעת סגירת החשבון, וכן יורה לבנק להמשיך ולספק ללקוח שירות בנקאי כפי חובתו החוקית.

     הפסיקה הרלוונטית קובעת מפורשות כי בנק לא רשאי להגביל או לסגור חשבון בנק של לקוח שלו, בלי

     לתת ללקוח הזדמנות סבירה להסביר את הפעולות החשודות בחשבון.

מניסיוני, לימוד ראוי של עובדות במקרים רבים מלמד כי לא אחת הודעת הבנק ללקוח בדבר סגירת חשבונו נעשית שלא כדין והחלטתו - שגויה.

במקרים הראויים - בפעילות משפטית נמרצת (צו מניעה לעיכוב סגירת החשבון ועתירה לביטול הודעת הסגירה) - ניתן לבטל את הודעת הבנק בדבר סגירת החשבון.

יש לקוחות שבטוחים שהבנק טועה, ובכל זאת נמנעים מלנסות ולשנות החלטתו, שכן 'אין סיכוי להילחם בבנק' , ועדיף לשתוק ולפתוח חשבון בבנק אחר.

בכל הכבוד - אני סבור שטעות בידם.

ראשית - בנק - כמו כל צד אחר להליך משפטי בהחלט מפסיד בבתי המשפט כאשר הוא טעה והלקוח מיוצג ע"י עו"ד המתמחה בבנקאות.

שנית - לקוח 'הישן על זכויותיו' ולא פועל לביטול החלטה שגויה של הבנק עלול להיתקל בעתיד גם בבעיית

מתן אשראי, לאור דיווח הבנק על סגירת חשבון מחמת חשש לפעילות אסורה.

המסקנה: קיבלת הודעה מהבנק כי הוא עומד לסגור לך את החשבון - פנה דחוף לעו"ד המתמחה בתחום על מנת שיבדוק העניין וישמור על זכויותיך כנדרש.

זילברפלד אבי, עו"ד ונוטריון

שוהם 11, פ"ת

טל: 03-5753443, פקס: 077-3179606 

דואל: zilber-a@zahav.net.il

www.zilberfeld-law.co.il

מנהל פורום בנקאות ב- LAWFORUMS

מחבר הספר "אחריות אישית בתאגיד והרמת המסך: דין,פסיקה ופרקטיקה"

​